הנחיות פעילות גופנית ואיכות חיים לחולי סרטן

05.03.2015 | מירב קרמין

מאת: ד"ר איתי זיו

שינוי בהרכב הגוף (מידת אחוזי השומן לעומת מסת שריר), מניעה של איבוד מסת שריר, העלאת המסה השרירית, עלייה בקצב חילוף החומרים, הפחתת הרקמה השומנית, עלייה במסת המינרלים בעצם,שיפור בניצול הסוכר בדם, שיפור בתנועתיות מערכת העיכול, הפחתת לחץ הדם במנוחה, שיפור בפרופיל שומני הדם, שיפור בתפקוד המערכת הקרדיווסקולארית (לב, ריאה וכלי דם), הפחתת כאבי גב תחתון, מראה חטוב ורזה יותר, הפחתת גורמי סיכון למחלות שכיחות (לרבות סרטן), כל אלה כלולים ברשימת היתרונות מעיסוק בפעילות גופנית.

השמנה וסרטן
השמנה וחוסר פעילות גופנית קשורים למספר רב של מחלות וביניהן מחלות לב וסרטן. שמירה על המשקל מפחיתה את הסיכון לחלות בסוגי סרטן מסוימים. למשל, שליש מהגידולים הממאירים של המעי הגס עלולים להיות קשורים להשמנה ולחוסר פעילות גופנית.
מסתבר שכשהאדם אינו פעיל דיו מבחינה גופנית, גובר הסיכון לפתח מספר סוגים של גידולים נפוצים, כגון סרטן השד, הערמונית, המעי הגס, הריאה ועוד.
ידוע שאנשים פעילים הם ברוב המקרים בעלי אורח חיים בריא יותר – תזונתם שונה, הם מעשנים פחות וצורכים פחות אלכוהול. הדבר משמעותי במיוחד היות שהתזונה, העישון והאלכוהול הנם גורמי סיכון כבדי משקל בהתפתחות סוגי סרטן מסוימים (כגון: סרטן הפה, סרטן דרכי הנשימה והעיכול העליונות, סרטן שלפוחית השתן ועוד).
ככל שמספר השעות המוקצה לפעילות גופנית עולה, חל שיפור במידת ההגנה אשר מוקנה למתאמן.

יתרונות הפעילות הגופנית לחולי סרטן

הפעילות הגופנית לחולי סרטן ולמחלימים מומלצת, בטוחה, יעילה ותורמת רבות לשיפור איכות חייהם ורווחתם. הפעילות הגופנית: משפרת את תפקודם של החולים.
מסייעת בבקרה על שיווי המשקל.
מסייעת בשיפור איכות החיים של החולים ללא תלות בגיל, בכל שלבי הטיפול וההחלמה.
מסייעת בהפחתת העייפות.
תורמת לחיזוק שרירים שתפקודם נפגע, הן בעקבות הטיפולים הכימותרפיים, כמו גם בגלל צריכת מזון לא מספקת (בפרט חלבונים) עקב חוסר תיאבון, העלולה להשפיע על תפקודם וחוזקם של השרירים.

הנחיות לפעילות גופנית
חשוב לעודד את החולים לעסוק בפעילות גופנית בתכיפות הדומה לזו בה עסקו לפני המחלה. לאלה שאינם פעילים חשוב להסביר את החשיבות בביצוע פעילות גופנית באופן סדיר לשם שיקומו של הגוף ולהעלאת הביטחון העצמי והאמון בגופם.
ההמלצה לפעילות גופנית – הפעילות הגופנית המומלצת הנה זו המפעילה קבוצות שרירים גדולות כגון הליכה ורכיבה על אופניים (נייחים או ניידים) וכמו כן ניתן לבצע אימוני כוח בחדר הכושר, בסטודיו, או בבית.
ההמלצות הן לשלב אימוני כוח לצד האימון האירובי, תוך הפעלת קבוצות השרירים בזהירות ובמתינות, תוך התחשבות יתרה בתקופות הטיפול (הקרנות, כימותרפיה, לאחר ניתוח וכדומה). במקרים הללו יש לשנות את קבוצות השרירים הפעילות בהתאם ולהיות ערים להרגשתו של החולה.
עצימות הפעילות הגופנית – העצימות הנה קלה-בנונית תוך התחשבות בכושרו הגופני של החולה והרגשתו ובשלב הרפואי בו הוא נמצא באותה עת. לדוגמה, בעת ביצוע פעילות אירובית (כגון: הליכה, ריצה, רכיבה באופניים, עלייה במדרגות, שחייה) קצב הלב יכול לנוע בין 80%-60% מקצב הלב המרבי*. בעת תקופות הטיפול השונות יש להימנע מפעילות גופנית בדרגת קושי גבוהה (לדוגמה: פעילות אירובית שבה קצב הלב הנו מעל 70% מהדופק המרבי), מכיוון שישנו חשש לדיכוי המערכת החיסונית.

*קצב הלב המרבי מחושב על פי: 220 מינוס הגיל לגברים ו- 226 מינוס הגיל לנשים). לדוגמה: קצב הלב המרבי של גבר בן 40 הנו לפי נוסחה זו 180 (יש להתייחס לנוסחה זו בהסתייגות, היות ואינה מדוייקת במקרים מסוימים). קצב הלב המומלץ בפעילות במקרה זה הנו: 144-108.
תדירות הפעילות הגופנית – למספר האימונים המבוצע בשבוע חשיבות רבה בהשגת המטרות ושיפור הכושר הגופני. כשעוסקים בפעילות אירובית כגון: הליכה, ריצה, רכיבה באופניים, עלייה במדרגות, מומלץ להתאמן 6-3 פעמים בשבוע וכשעוסקים בפעילות אנאירובית (הכוללת ביצוע תרגילים כנגד משקולות, אביזרי עזר או משקל גוף) – מומלץ להתאמן 3-2 פעמים בשבוע (אוכלוסייה מאומנת עשויה אף להתאמן יותר).
משך הפעילות – ניתן להמליץ על פעילות גופנית רצופה של 30-20 דקות לפחות. אם החולים מוגבלים, או סובלים מתופעות לוואי קשות בעקבות הטיפול, ניתן להמליץ על פעילות גופנית הנערכת לסירוגין. לדוגמה: פעילות גופנית של 5-3 דקות ולאחר מכן הפסקה של 15-10 דקות וחוזר שנית.
ברוב המקרים מומלצות 6-3 פעמים בשבוע ולגבי חולים מוגבלים, מומלץ לבצע את הפעילות מדי יום, היות שהעצימות תהיה נמוכה יחסית ומשך הפעילות – קצר. במקרים בהם ישנן תופעות לוואי קשות בעקבות הטיפול, מומלץ שקצב ההתקדמות יהיה אטי והדרגתי במיוחד, תוך הקפדה על השגת המטרות שהוצבו.
מינונים , הארות והסברים לפעילות האירובית
מספר האימונים השבועי –6-3 פעמים.
הזמן 60-10 דקות (אפשר בהפסקות).
קצב לב בעת הפעילות האירובית: 80%-60% מהדופק המרבי (לאוכלוסייה בעלי דרגת סיכון למחלה/חולים- 60%-50%).
בשחייה – עצימות הפעילות נמוכה יחסית (כמו כן בשחייה קצב הלב הנו נמוך ב- 15%-10% פחות). תשומת לב לזיהומים.
מומלץ להעלות עצימות הפעילות הגופנית לפרקים.
הפסקה של 4 ימים בין האימונים תביא לנסיגה ביכולת.
נעלי הליכה/ריצה מתאימות – חשוב.
ניתן לגוון בין סוגי הפעילויות: יום א'- הליכה, יום ג'- רכיבה באופניים, יום ד'- שחייה, יום ה'- ריקודי עם ועוד. ככל שדרגת הקושי גבוהה יותר שיפור רב יותר של הכושר האירובי, זירוז חילוף החומרים, הפחתת אחוזי שומן משמעותית יותר ועוד.
במידה ונוטלים תרופות לאיזון לחץ הדם יש לוודא כי לחץ הדם מאוזן לפני ביצוע הפעילות גופנית. כמו כן חלק מהתרופות להפחתת לחץ דם משפיעות על קצב הלב, כך שבטרם התחלת התוכנית לפעילות גופנית יש להיוועץ עם הרופא המטפל.
אם סובלים מכאבים בצד הגוף (תופעה שכיחה המתרחשת באזור התחתון של בית החזה ומתבטאת בכאב חד, שפוחת והולך עם הארכת הזמן של פעילות גופנית אירובית) חשוב לדעת שברוב המקרים הם מופיעים אצל מתאמנים לא מנוסים וברמת כושר גופני נמוכה, המבצעים פעילות אירובית בעצימות גבוהה שהנה מעל ליכולתם. הפיתרון לכאבים בצד הגוף נעוץ בשינוי דרגת הקושי של הפעילות לדוגמה, במקום לבצע את הפעילות האירובית בדרגת קושי של 75% מקצב הלב המרבי נבצעה בדרגת קושי של 60% מקצב הלב המרבי. בנוסף, ניתן להגביר את תדירות האימונים המבוצעים בדרגת קושי קלה יותר וכמו כן ניתן גם להמירה בפעילות אחרת.
במקרים בהם סובלים מהפרעות נוירולוגיות המתבטאות בהפרעות במערכת שיווי משקל, יש להימנע מפעילות גופנית המאופיינת בשמירה על שיווי המשקל והקואורדינציה כגון: הליכה על מסילה או פעילות ב'קרוס טריינר' (מכשיר אליפטי) וכדומה.
אם עייפים מדי לביצוע פעילות מאומצת מומלץ לבצע פעילות קלה כלשהי (נכון גם לגבי הפעילות האנאירובית).
למתאמנים הנוטלים תרופות לדילול הדם (לדוגמה: קומדין), מומלץ לא ללכת באזורים בהם ישנו חשש לנפילות, שריטות וכדומה בשל החשש להיפצע.

מינונים, הארות והסברים לפעילות האנאירובית
מספר האימונים 3-2 בשבוע.
זמן פעילות 45-20 דקות.
מקום הפעילות: בבית, בחדר הכושר, בסטודיו.

מספר התרגילים באימון ממוצע: כ- 8 תרגילים לקבוצות השרירים: רגליים, גב, כתפיים, חזה כופפי מרפק, פושטי מרפק, בטן, זוקפי גו.
מספר המערכות באימון 27-24 (כל קבוצת שרירים- 4-2 מערכות). בשבועות האימון הראשונים ניתן להסתפק במספר מערכות נמוך יותר.
זמן המנוחה בין מערכה למערכה 60-30 שניות.
זמן המעבר בין התרגילים 2-1 דקה.
מדי מספר אימונים חשוב להעלות את העומס (לדוגמה: הרמת משקולות כבדות יותר, ביצוע איטי יותר של התרגיל, קיצור זמן ההפסקות באימון ועוד).
בכל שלב באימון יש לבצע את התרגיל עד לנקודה שבה שמתקשים לבצע את החזרות האחרונות.
מספר החזרות בכל מערכה 20-10. אוכלוסייה מאומנת: 20-8. לדוגמה: אם מבצעים את התרגיל: ישיבה וקימה מכסא, ניתן לבצע את התרגיל בפעם הראשונה – 18 חזרות, בפעם השנייה – 14 חזרות ובפעם השלישית – 10 חזרות.
מומלץ להחליף את התרגילים ואת מספר החזרות המבוצעים בהן אחת ל- 60-30 יום.

הערות לשני סוגי הפעילויות:
במקרים של הפחתה דרסטית במשקל לצד בחילות, עייפות רבה וחולשת שרירים תתבצע הפעילות הגופנית עד לדרגה שהחולה מסוגל לעמוד בה.
כשיש כאבי עצמות יש להימנע מפעילויות גופניות המאופיינות בסיכון לשברים כגון: מקצועות הקרב למיניהם, רוגבי וכדומה.
להלן מספר דוגמאות של מקרים שיש להיוועץ עם הרופא המטפל בטרם ביצוע פעילות גופנית (לעתים אף להימנע מפעילות גופנית):
כשטמפרטורת הגוף גבוהה (למעלה מ- 380) שעלולה להעיד על זיהום בגוף וחשוב לא לבצע פעילות גופנית בעצימות גבוהה (ואף להתייעץ עם הרופא המטפל), כשיש כאבי עצמות, כשסובלים מקוצר נשימה וכשישנם כאבים בעת ביצוע התרגילים השונים.

תן לנו לתכנן את האימון המתאים לך ביותר

קבע אימון