אימון גופני לאנשים עם תסמונת דאון ופיגור שכלי

05.03.2015 | מירב קרמין

 

מאת: ד"ר איתי זיו

לאנשים הנולדים עם תסמונת דאון* והסובלים מפיגור שכלי* יש מערכות פיזיולוגיות לקויות הגורמות
להם לבעיות בריאותיות רבות במערכת הלב-ריאה, מערכת חיסונית, תפקוד ריאתי ותפקוד עצבי-שרירי.
כמו כן יש להם ליקויים בויסות הפיזיולוגי כלומר, אי סבילות לגלוקוז, ליקויים בגירויים החושיים ועוד.

 

מחלות לב מולדות, לוקמיה, דלקת ריאות, זיהומים בדרכי הנשימה, כושר אירובי נמוך הגורם להם לעייפות וחוסר יכולת לעמוד בפעילויות יומיומיות או ספורטיביות (עבודה, שחייה, אופניים וכו'), רמות נמוכות של כוח שרירי, כל אלו ועוד בעיות נוספות שמות אוכלוסיה זו בדרגת סיכון גבוהה.

היות וגם ישנה רגרסיה טבעית בכל המערכות עם השנים אז ככל שהם הולכים ומתבגרים היכולת שלהם נפגעת אף יותר והם עשויים להתקשות בביצוע מטלות פשוטות כמו: קימה מכסא, נשיאת חפצים וכו'.

מה ההבדל בין תסמונת דאון ופיגור שכלי?

* תסמונת דאון (מונגולואידיזם) – מצב בו שיבוש גנטי יוצר מומי גוף ופיגור שכלי. תסמונת זו מופיעה בכל שכבות האוכלוסייה.
*פיגור שכלי – מאפיין מצב שבו ישנה נכות התפתחותית. קיים קושי או איחור מהותי ברכישת מיומנויות למידה, תקשורת ותפקודי יום יום. כמו כן אדם מאובחן כבעל פיגור שכלי אם גילו השכלי נמוך באופן משמעותי מגילו הכרונולוגי.

 

לפני שאנשים עם תסמונת דאון או פיגור שכלי מתחילים לעסוק בפעילות גופנית חשוב לבדוק אצלם שני דברים

1. רפיון של הרצועות של החוליות הצוואריות ( C1 ו- C2 ) החושפות אותם לטראומה בעמוד השדרה.
2. פגמים בלב הכופים מגבלות על היכולת של מערכת הלב, כלי הדם והנשימה.
למרות שמחקרים מראים שאנשים עם מגבלות אלו יכולים להשתתף בענפי ספורט מסוימים עדיין
מומלץ שההחלטה אם לעסוק או לא לעסוק בספורט תיקבע על ידי מומחים.
רוב האנשים בעלי תסמונת דאון סובלים מפיגור שכלי קל עד בינוני ולפיכך הם בעלי יכולות מוטוריות ושכליות מספיקות בכדי לבצע תרגילים במידה טובה.

 

השמנה אצל אוכלוסייה הסובלת מפיגור שכלי

רוב המחקרים מראים כי השכיחות של Obesity (השמנה משמעותית במיוחד) בקרב בעלי פיגור שכלי גבוהה מאוד ומגיעה לפי 2 מאשר אצל אוכלוסיה רגילה (אחוזי השומן בקרב אנשים עם תסמונת דאון גבוהים יותר מאשר אצל אנשים בעלי פיגור שכלי אך ללא תסמונת דאון).

הנתונים הקיימים כיום מראים שאנשים עם פיגור שכלי משמינים בצורה משמעותית מאוחר יותר בחייהם, דבר הפוגע באפשרויות התעסוקה שלהם ובבריאותם.

הסיבה ל- Obesity בקרב רוב האוכלוסייה לא תמיד ברורה ועוד פחות מזה – בקרב בעלי פיגור שכלי.
למרות שחלק מן המחקרים מראים שאורח חיים סדנטרי ותזונה לקויה הם כנראה הסיבות העיקריות למצב זה, עדיין לא ידועים מהם הגורמים האחרים, אם בכלל ישנם כאלה, הגורמים להגדלת אחוז השומן אצל בעלי תסמונת דאון. למשל, ידוע שגורמים מטבוליים משחקים תפקיד חשוב בהרכב הגוף.

אורח החיים הסדנטרי של בעלי תסמונת דאון לכך שהמטבוליזם (חילוף החומרים) אצלם במנוחה שלהם מהווה חלק עיקרי מסך כל ההוצאה האנרגטית. גורם נוסף –הנטייה גנטית של אוכלוסיה זו להשמנה.
יש להוסיף ולחקור את ההשפעות של אימון ותזונה על אחוזי השומן ואת ההשפעות של שומן מופרז.

 

כושר אירובי וחוזק שרירים

ממחקרים שנעשו בתחום עולה שלמבוגרים עם פיגור שכלי ישנן יכולות אירוביות וחוזק שרירים נחותים יחסית לאנשים רגילים (אצל בעלי תסמונת דאון הדברים הללו אף יותר חמורים).
ב- 25 השנים האחרונות נעשו מאמצים להוציא אוכלוסיה זו ממוסדות ולשכנם במעונות קהילתיים רגילים. סביבה כזו פחות מגבילה ונותנת להם חופש לאכול מה שהם רוצים וכמה שהם רוצים בנוסף ליותר זמן פנוי (שבו הם עלולים להתבטל). מחקר שנעשה הראה שלאנשים עם פיגור שכלי הנמצאים במסגרת של מוסד כלשהו יש פחות אחוזי שומן מלאלה הגרים בסביבה רגילה.
אלה שהתגוררו בסביבה המוגבלת יותר, הראו שינויים מורפולוגיים (מבניים) בגוף המצביעים על אנשים פעילים ובריאים (לדוגמה: אחוז שומן בטווח נורמאלי). קצב הלב שלהם בזמן פעילות אינטנסיבית היה בממוצע 25 פעימות לדקה (ובטווח תקין) יותר, מאשר בקרב אלה החיים בסביבה רגילה, מה שמצביע על כך שהדופק המרבי* נמוך אצלם (דבר האופייני לבעלי תסמונת דאון).

 

*דופק מרבי מוגדר: 220 מינוס גיל לגברים ו- 226 מינוס גיל לנשים.

 

מבדקים ואימונים של המערכת הקרדיו-וסקולרית

ישנו תיעוד טוב של מבדקים אמינים בתנאי שטח ומעבדה המעריכים את הכושר האירובי של בעלי פיגור שכלי (עם או בלי תסמונת דאון). נעשו מספר מחקרים על ההשפעה של אימון גופני על אוכלוסיה זו:

 

השפעת אימון בהשגחה מינימאלית עבור מבוגרים בעלי פיגור שכלי

תוכנית אימון למבוגרים עם פיגור שכלי אך ללא תסמונת דאון על אופני כושר למשך 16 שבועות בממוצע של 17 דקות באימון, 3 פעמים בשבוע בעצימות של 61% מה- VO2max * הביאה לעלייה ממוצעת של 21% ב- VO2max בסיום המחקר.
החוקרים מצאו שלא הייתה הפחתה משמעותית באחוז השומן או במשקל עבור הקבוצה כולה (למעט אצל חמש נשים שהשתתפו במחקר זה).

*VO2max (צריכת חמצן מרבית) – הנקודה במאמץ בה צריכת החמצן אינה עולה גם כאשר ישנה עליה בעצימות המאמץ. צריכת החמצן המרבית מייצגת את הנפח הגדול ביותר של חמצן שהגוף יכול לצרוך ביחידת זמן מסוימת. צריכת החמצן המרבית מייצגת את ההספק האירובי המרבי.

השפעת אימון אירובי על מבוגרים עם תסמונת דאון

במחקר זה המשתתפים היו מבוגרים-צעירים ומבוגרים עם תסמונת דאון. הקבוצה התאמנה במשך 10 שבועות בהליכה וריצה בתדירות של 3 פעמים בשבוע במשך 30 דקות כל פעם בעצימות של 75%-65% מהדופק המרבי. מסתבר שחל שיפור בכושר האירובי אך לא ידועה ההשפעה על מדדים גופניים אחרים כיוון שהמשקלים ואחוזי השומן ממחקר זה לא דווחו.

מבדקים ואימונים של כוח

פרוטוקולים אמינים והולמים להערכת כוח וסבולת שרירית עבור אנשים עם פיגור שכלי (עם או בלי תסמונת דאון) נקבעו.
מחקרים הראו שאנשים עם פיגור שכלי הגיבו בצורה דומה לזו של אנשים ללא פיגור שכלי במובן של עלייה בכוח השרירים (לא ידוע אם הדבר נכון גם לגבי אנשים עם תסמונת דאון כיוון שמחקרים אלה לא התייחסו לבעלי תסמונת דאון באופן ספציפי).

 

תוצאות המחקר

מחקר שנעשה כלל תוכנית אימונים של מתיחות ותרגילים כנגד משקל גוף ואימון מחזורי על מכונות:
14-8 שבועות, 3-2 פעמים בשבוע, 3 סטים של 12-8 חזרות. נצפתה עלייה בכוח שנבעה מהיפרטרופיה (עלייה במסת השריר) וגורמים עצביים.

השפעות נוספות של אימון גופני על בעלי פיגור שכלי

משדה המחקר:
קבוצה של 10 מפגרים בעלי התנהגות משובשת, אגרסיבית מאוד והיפראקטיבית המאושפזים במוסד, טופלה באמצעות אימון גופני נמרץ. בשני מחקרים שנערכו המשתתפים נחשפו לשני אימוני ריצה ופעילויות עצימות אחרות בכל יום. על פי נתונים שנאספו נראתה ירידה בהתנהגות הבעייתית של 10-8 מהמשתתפים לדרגה המוגדרת כ- "לא בעייתי" או "בעייתי לפעמים".

מסקנה: אימון גופני יכול להציע פתרון יעיל בנוסף לשיטות הטיפול האחרות.

לסיכום

המצב הנוכחי של רפואת הספורט והפיזיולוגיה הקשורה לאנשים עם פיגור שכלי מתוארת בצורה הטובה יותר על ידי DR. James H. Rimmer :
"כמות המחקרים שפורסמו על הפיזיולוגיה של המאמץ בקרב אנשים עם פיגור שכלי לא משתווה לכמות המחקרים שפורסמו על אוכלוסיות עם בעיות אחרות (סוכרת, אסטמה וכו')"
"מבחינה זהירה של הספרות נראה כי הפיזיולוגים הביעו עניין מועט בחקר מבוגרים המוגדרים כבעלי פיגור שכלי. הפער במחקר קשור כנראה לגירעון המנטאלי באוכלוסיה זו המרתיע את המומחים מלעבוד עימם. בנוסף, רוב הפיזיולוגים יודעים מעט על פיגור שכלי ועלולים לתפוס אוכלוסיה זו כבעייתית. למרבה המזל, גישה זו משתנה בהדרגה."

0542000995