כמה מילים טובות על ניר כהן (טוב, אולי יותר מכמה) 🙂
ניר הוא מסוג האנשים שאוהבים את מה שהם עוסקים בו. לא צריך להכיר אותו הרבה זמן כדי לראות את זה עליו בבירור. וכשאדם עושה את מה שהוא אוהב, הוא גורם לאנשים להאמין בו, בחשיבות התפקיד שלו ובמטרה לשמה הוא הגיע. כך גם ניר, עם מחויבות ומקצועיות אין קץ גרם לנו להאמין ולא רק באימון, כי אם גם בעצמנו- ביכולת שלנו להתמיד במסגרת של אימון כושר דו שבועי. יהיו כאלו שהדבר ייראה להם עניין של מה בכך, אך לא כך הוא. ניר לא וויתר היכן שוויתרו מכוני כושר, מורות לחינוך גופני, מדסים בצה"ל, תוכניות הרזייה, מועדוני ספורט ושלל טיפוסים אשר הניפו אצבע מאיימת, לקחו מאיתנו את חפיסת השוקולד שאחזנו בכוח וסיפרו לנו מה לא נוכל עוד לעשות כי הגוף שלנו במשיכת יתר… של מאפים ומתוקים. ניר עשה את ההיפך, הוא הראה לנו מה כן נוכל לעשות ואפילו לאהוב לעשות- אם נתמיד באימונים, אם נשקיע בהליכות, אם נדייק בתרגילים, אם נקבל את עצמנו… אבל דווקא מהמקום הזה, נרצה לשנות, לשפר ולהרגיש טוב יותר. ובאמת, התחלנו להרגיש הרבה הרבה יותר טוב- שנאמר: "נפש בריאה בגוף בריא"… כי מעבר לגוף "שקם לתחייה", שהתחיל לזוז, לעבוד במרץ (ולא רק באימונים, אלא גם ביניהם) גם הנפש עברה חוויה מתקנת- הביטחון והדימוי העצמי עלו, החיוניות ואמונות קדומות כגון: "לעולם לא נצליח להחזיק מעמד לאורך זמן בתוכנית כושר" או/ו "כדאי להשלים עם המצב, וכבר מאוחר מדי להשתנות"- התחלפו בחשיבה חיובית ובשאיפות (ונשיפות) 🙂 לעתיד… כל זה לא היה קורה אילולא ניר לא היה מראה לנו את הדרך, תוך מתן הכוונה ודוגמא אישית מעוררת התפעלות. כבר קרוב לחצי שנה שאנו מתאמנות ונהנות… וזוהי למעשה כוונת המשורר, או יותר נכון, המאמן, אשר בהשראתו הבנו סוף סוף מהי מטרתו האמיתית של האימון.
תודה לך ניר היקר,
זכות, כבוד ותענוג להיות תלמידותיך. כן ירבו כמוך בני אדם תחילה ואז מאמנים.
מעריכות, אוהבות (וכן, גם מעריצות),
מלי ואורלי.
ניר הוא מסוג האנשים שאוהבים את מה שהם עוסקים בו. לא צריך להכיר אותו הרבה זמן כדי לראות את זה עליו בבירור. וכשאדם עושה את מה שהוא אוהב, הוא גורם לאנשים להאמין בו, בחשיבות התפקיד שלו ובמטרה לשמה הוא הגיע. כך גם ניר, עם מחויבות ומקצועיות אין קץ גרם לנו להאמין ולא רק באימון, כי אם גם בעצמנו- ביכולת שלנו להתמיד במסגרת של אימון כושר דו שבועי. יהיו כאלו שהדבר ייראה להם עניין של מה בכך, אך לא כך הוא. ניר לא וויתר היכן שוויתרו מכוני כושר, מורות לחינוך גופני, מדסים בצה"ל, תוכניות הרזייה, מועדוני ספורט ושלל טיפוסים אשר הניפו אצבע מאיימת, לקחו מאיתנו את חפיסת השוקולד שאחזנו בכוח וסיפרו לנו מה לא נוכל עוד לעשות כי הגוף שלנו במשיכת יתר… של מאפים ומתוקים. ניר עשה את ההיפך, הוא הראה לנו מה כן נוכל לעשות ואפילו לאהוב לעשות- אם נתמיד באימונים, אם נשקיע בהליכות, אם נדייק בתרגילים, אם נקבל את עצמנו… אבל דווקא מהמקום הזה, נרצה לשנות, לשפר ולהרגיש טוב יותר. ובאמת, התחלנו להרגיש הרבה הרבה יותר טוב- שנאמר: "נפש בריאה בגוף בריא"… כי מעבר לגוף "שקם לתחייה", שהתחיל לזוז, לעבוד במרץ (ולא רק באימונים, אלא גם ביניהם) גם הנפש עברה חוויה מתקנת- הביטחון והדימוי העצמי עלו, החיוניות ואמונות קדומות כגון: "לעולם לא נצליח להחזיק מעמד לאורך זמן בתוכנית כושר" או/ו "כדאי להשלים עם המצב, וכבר מאוחר מדי להשתנות"- התחלפו בחשיבה חיובית ובשאיפות (ונשיפות) 🙂 לעתיד… כל זה לא היה קורה אילולא ניר לא היה מראה לנו את הדרך, תוך מתן הכוונה ודוגמא אישית מעוררת התפעלות. כבר קרוב לחצי שנה שאנו מתאמנות ונהנות… וזוהי למעשה כוונת המשורר, או יותר נכון, המאמן, אשר בהשראתו הבנו סוף סוף מהי מטרתו האמיתית של האימון.
תודה לך ניר היקר,
זכות, כבוד ותענוג להיות תלמידותיך. כן ירבו כמוך בני אדם תחילה ואז מאמנים.
מעריכות, אוהבות (וכן, גם מעריצות),
מלי ואורלי.